המחלקה
לתקשורת חזותית



דבר ראש המחלקה
אתר בוגרים

דברי ראש המחלקה

  

דקל בוברוב

זו השנה השלישית בה אנו פותחים את דלתות המחלקה לקהל הרחב בזמן הגשות פרויקט הגמר של שנה ד'. במחזור המסיים כ-80 בוגרים, אשר בחרו כל אחד וסיבותיו נושא בעזרתו הם מבקשים להציג את כישוריהם ואת אשר למדו והתנסו במהלך ארבעת שנות הלימוד במחלקה.

בבואי להתבונן בפרויקטים המוצגים השנה, אני מוצא מכנים משותפים המצביעים על מגמות וכיווני עניין המעסיקים את הסטודנטים:

אקולוגיה, טבע וסביבה גאוגרפית

תום אברמוביץ ערך סדרת ניסויים המבוססים על הפואמה ״אלסטור״ מאת ויסנטה אוידוברו, הבוחנים את הנזקים שגורם המין האנושי לטבע דרך המרחב שבין הדו ממד לתלת ממד.

שירן סאסי יצרה מבנים/מיכלים מנייר המתחקים אחר צורתם הבוטנית של צמחים ופרחים מהם מופקים תבלינים. התוצאה היא מנעד צורני מרתק של בדיקות המתייחסות לערכים כמו הפשטה של צורה תלת-ממדית, צורת פתיחה, שלם וחלקיו, בודד וקבוצה, גודל (קנה מידה), חומריות, צורות חיבור וניתוק.

סלע בלייברג יצר סדרת אריזות למותג משקאות אלכוהוליים בשם "מרים" מזקקה קטנה בגליל המערבי. תוצריה בעבודת יד מחומרי גלם מקומיים בלבד. בהתאם לרעיון לפיו המזקקה מתבססת על הקיים במרחב בו היא ממוקמת.

ענבר אבן צור יצרה מיתוג לחברה המוכרת אוויר נקי, שהוקמה בעקבות מצב של זיהום אוויר. החברה מספקת מכלים אישיים לשאיפת אוויר.

דניאל שוקרון עיצבה אריזות לתה מדברי מצמחים מקומיים ייחודיים להר הנגב. התה טבעי ואורגני ונקטף ידנית.

דנה פישר בחרה במסגרת הפרויקט לבחון דימויים גרפיים הבאים מעולם הטבע של הנוף הישראלי וגויסו לנרטיבים פוליטיים. ולבדוק האם ניתן לנתק את הדימוי מההקשר המקורי שלו.

בלה פוטושבסקי יצרה מדריך מאויר לגינון בדירות עירוניות בשם "גינה להשכיר". המדריך מיועד לאנשים חסרי ידע מוקדם בגינון, והוא מלמד כיצד לגדל צמחים בתנאים הייחודיים של דירות ומשרדים

 

מקומו של האובייקט הפיסי בעולם דיגיטלי

אופיר פלוטקין עבדה על הפרויקט משלב מייצב ואתר העוקבים אחר חפצים אישיים שנאספו ונלקחו משלושה דורות במשפחתה. הפרויקט עושה שימוש בחפצים כמסמנים, מסמלים ומספרים קשרים משפחתיים-חברתיים-לאומיים ומחבר ביניהם לכדי זיכרון אישי.

שירן אוריאל יצרה מיתוג לחברת chip המייצרת צעצועי הרכבה ייחודיים. שלוש ערכות מודולריות: חלקים בסיסיים, חלקים מזעריים, מכשירים ואביזרים. הרעיון העומד בבסיס הצעצועים הנוצרים הוא השימוש בחלקים מחפצים מפורקים שאינם בדרך-כלל אובייקטים נחשקים כצעצועים.

מאי רזניק אספה 200 פריטים מעולמות תוכן שונים, מתוכם בחרה 86 ועבור כל אחד מהם יצרה כלי ייחודי מקרמיקה שיכול 'להכיל' את קורותיו. לבסוף נוצרה מיני-תערוכה המאפשרת נקודות מבט נוספות אודות החפצים המקיפים אותנו בחיי היום-יום..

מיכל רוט יצרה מיצב המורכב מגופים מאוירים העשויים בטכניקה של הטלאה (בריקולאז'), בעקבות שיריה של ויסלבה שימבורסקה (2009 [2002])

 

תרבות מקומית וקבוצות שוליים בחברה

אלכס קרוננברג עסקה בעולם הפחלוץ בדגש על נשים ופחלוץ. באמצעות שני פורמטים: האחד, כתב עת שמציג כתבות, ראיונות וצילומים. השני, חלון ראווה אשר מטרתו לתת פרשנות חזותית משלימה לחוויה של פעולת הפחלוץ על ידי נשים.

רותם אדריאן בחרה לעסוק במסגרת פרויקט הגמר בתקנות חסידות גור. תקנות אלו מכילות אוסף של קודים התנהגותיים וחוקים הנדרשים מהחסידים בחצר. הפרויקט הינו מערך אינפוגרפי-טיפוגרפי המציג וממפה את התקנות על פי פרמטרים של מרחק. האינפורמציה מוצגת בחלל תלת ממדי המייצרת אינטראקציה עם הצופה.

ליז איקורט יצרה מיצב המורכב ממספר אלמנטים העוסקים בעיר רמלה, בה נולדה וגדלה. המושג ״רמלאיות״ מכיל סטריאוטיפים שליליים רבים הנקשרים בעיר ובתושביהליז ניסתה להציע מבט אחר, אישי, המבקש את הצופה לחרוג מהרגלי המחשבה הסטריאוטיפית על רמלה ולהתבונן באופן פחות מקטלג ויותר מכיל.

בן גבאי יצר לקסיקון מודפס לשפה העברית ה״גאה״, העוסק בחקר התהוותה, מתוך פרספקטיבה תיאורטית מתחומי הדעת של אטימולוגיה, בלשנות ותרבות. המילון ערוך בסדר לקסיקוגרפי ומחולק על-פי קטגוריות מרכזיות. אוצר המילים נאסף, מופה, מוין  ותועד לכדי שפה קוהרנטית וזאת כדי להנגיש, להנכיח  ולעגן את התרבות והתמורות הלשוניות של הקהילה הגאה בישראל.

יונתן גרינדל יצר עבודת וידיאו המציגה את הקושי והמורכבות בחיי פלסטינים להטב"ים בישראל 2017 דרך סיפור אישי.

תמיר רוזיליו יצר ספר המתעד את סביבתו החברתית. הספר מחולק לשלושה פרקים: שהיה, שהווה ושיהיה, המסמנים ומסמלים את הביוגרפיה שלו. הפורמט מדופדף ונקרא באופן סיבובי המדמה את מיקופו בחבריו.

גל אשכנזי איירה ספר למעשיותיו של רבי נחמן מברסלב. במקור טקסט זה פונה לקהל דתי ומבוגר, אך בפרויקט גל ביקשה להרחיב את קהל היעד בעזרת פרשנויות חדשות למעשיות.

 

מוזיקה

אליאור קרמני יצר תדמית ללייבל ישראלי חדש, אשר מתמחה בהפקת אלבומים חדשים לאמנים ישראלים שנפטרו. בין האמנים: זוהר ארגוב, אהובה עוזרי, אריק איינשטיין, עופרה חזה וענבל פרלמוטר. התדמית הגרפית מבוססת על הניגוד שבין ההיעדר והחסר של האמן, לבין הנוכחות החיה של המוזיקה.

לי דוד יצר קליפ אנימציה פרי שיתוף פעולה בינו ובין המוסיקאי עמנואל גרופי. את הסרטון יצרו יחד תוך כדי שהם שואבים השראה זה מפועלו של זה לכדי יצירה שלמה אחת.

רותי זסלבסקי יצרה פרויקט אקספרימנטלי העוסק בעיצוב תיווי (כתיבת תווים) משלים לתווים הקיימים לכדי מופע אמוציונלי של נגינת מוזיקה בפסנתר. התיווי רושם שלושה מרכיבים הבעתיים: רגש, יציבת גוף ונשימה. לכל מרכיב תחביר ייחודי לו המבוסס על מחקר אקדמאי והתבוננות.

ענת פניג יצרה אתר שבאמצעות השימוש בו ניתן, מלבד האזנה למוזיקת רוק, ללמוד על הקשרים תרבותיים-חברתיים-פוליטיים שהשפיעו על כתיבת השיר והתקופה בה הוא יצא.

 

תרבות עברית

גיא נתיב יצר סרטון וידאו המבוסס על שירו של ח.נ. ביאליק "אל הציפור". הסרטון מציג פרשנות חזותית חדשה לשיר ועלילתו מתמקדת בניגוד שבין החלום הציוני למציאות הישראלית של ימינו. הקליפ עוסק בסוגיות כגון הרהורים על ירידה מהארץ, ציונות, אהבת המולדת והפער שמתקיים בין האהבה למדינה האידיאלית לפשרות היומיום.

נועם גור יצרה עבודת וידאו המציגה צדדים בדכאניותו של טקס הנישואין היהודי העכשווי. הוידאו מבטא את האופן שבו הטקס משמר מסורת ארוכת שנים, אך הופך לאירוע פטריאכלי אלים, קונפורמסטי ומרוקן מתוכן וממשיך להתקיים כמובן מאליו, בהיעדר מחשבה ושאלת שאלות.

איתי רווה יצר סדרת סמלים בהתייחס למיתולוגיות החבויות במרחב העירוני. הסדרה מחדשת את מסורת עיצוב סמלי ערים באמצעות היפוך נקודת המבט: מעיצוב סמלים מיתולוגיים נשגבים לסמלים מרובי מיתוסים, הנבנים "מלמטה למעלה".

גבריאלה בולסלובסקי יצרה מיתוג למוזיאון המוקדש לחילוניות בישראל. המוזיאון מבקש לתעד, לשמר ולהנציח את ערכי החילוניות בתקופה הנוכחית, בה מתגברת השפעתה של הדת במדינה.

עמיחי שטרית יצר טריילר למשחק מחשב המבוסס על משחקי ״פעולה ממבט ראשון״ העוסק בפלסטין בעוד 70 שנים כמדינת שלטון ערבי. המשחק מציג את המרד בין כוחות הלוחמים היהודים אל מול הצבא הערבי.

רועי וקס ערך מחקר חזותי הבוחן את קיומה של שפת תנועה גופנית כנגזרת של אידאולוגיה וחזון לאומי. הפרויקט מבוסס על דגימת תנועות גוף מתוך סרטונים המתעדים אימוני נוער לצה״ל.

נעמי תירוש יצרה סדרת כרזות מאוירות המעניקות פרשנות חזותית-ביקורתית לשיר "פה בארץ חמדת אבות". הכרזות מציגות את החלום ושברו, ומעלות תהיות לגבי הדרך שבה בחרו החברה והמדינה בישראל לצעוד.

אביעד סייביץ׳ צייר פורטרטים מאוירים של ידוענים ישראלים. הם אופיינו בעזרת אטריבוטים של הדמות בהתאמה הן לתולדות האומנות והן למרחב הסיפורי שלה בנוף הישראלי תוך שילוב ביקורת אישית. הטכניקה היא דיגיטלית בסגנון ציור היפר-ריאליסטי המנסה לחקות את המרקם והטקסטורה של ציורי השמן הקלאסיים מתוך רצון להאדיר עד אבסורד את רעיון המפורסמות.

מור בכר יצרה פוסטרים אנימטיביים ל"סרטי בורקס" קלאסיים. סרטי בורקס מסומנים כסרטי דרמה סטראוטיפיים, לא איכותיים המתארים קונפליקט בין העולם הישן לבין הישראליות החדשה.

סיוון אייבל איירה סדרת כרזות בהשראת "הקוסם מארץ עוץ" כאלגוריה של החברה בישראל. העיבוד להקשר המקומי מתייחס לסוגיות פוליטיות וחברתיות סמויות בסיפור המקורי.

 

כתב עברי, שפה עברית

הדס הראל יצרה ירחון בנושא השפה העברית, במטרה להנגיש אותה ולהציגה כנחשקת ומהנה. הפורמט הוא כרזה מתקפלת, כל גליון מוקדש לנושא מסוים ומאגד בתוכו מקבץ מילים בעברית בעלות מכנה משותף. צד אחד יפעל בתור כרזה עם דימוי בנושא החודשי, והצד השני בתור כתב עת.

דנה כהן עיצבה שני פונטים סריף וסנס סריף לאות דפוס עברית. לכל פונט שני משקלים רגיל ועבה. שני הפונטים, המתבססים על אותו שלד, במטרה שיהיה ניתן לעבוד איתם יחד אך בא בעת לעמוד כל אחד בפני עצמו.

ספיר משיח יצרה פונט עברי מקורי ודינמי שעוצב במיוחד כבסיסי וגמיש, כדי לאפשר שינוי של תכונות טיפוגרפיות כמו עובי, גובה, רוחב, סריף וזווית הסריף בצורה אינטראקטיבית המאפשרת יצירה של אינספור פונטים. דינמיות זו מוצעת בניגוד לגישה הקלאסית בה האותיות הן סטטיות ובעלות אפיון קבוע.

רן מיכאלי יצר את הפונט "סלקטור", גופן כותרות מודולרי המתבסס על אותיות עבריות שנכתבו ב Ruling Pen: (כלי קליגרפי היוצר חותמי דיו נרחבים ואקספרסיביים).

דימה קורמה ערך סדרת ניסויים טיפוגרפיים במרחב העירוני. הניסויים חולקו לשלוש קטגוריות: אות, מילה ומשפט. בין השאר מעלים הניסויים שאלות של קריאות, צורניות, מבניות וערכים טיפוגרפיים נוספים, תוך בחינת הופעתם במרחב.

מיכאל שוורץ יצר סרט תיעודי העוסק בסיבות לתחייה המחודשת של הלטרינג העברי.

 

שוטטות, טיולים, יציאה החוצה

טל אינגבר יצרה אפליקציית מובייל שמקרבת בין האדם המודרני לציפורי ארץ ישראל. האפליקציה פועלת כפנקס - שדה אינטראקטיבי באמצעותו יוכל המשתמש לתעד ציפורים וללקט את פרטיהן תוך שמירתם כיומן אישי.

 טל סלומון ורדי יצר אפלקציה המותאמת אישית למשתמש במטרה לייצר טיול אלטרנטיבי בחו״ל. האתר מוצע בשלוש ערים נבחרות - ברלין, ברצלונה וניו-יורק. לאחר מילוי שאלון על-ידי המשתמש, נלמדות העדפותיו בתחומים: קולינריה, תרבות וקניות ומיוצרת עבורו מפה אינטראקטיבית וייחודית עם מקומות ואירועים נישתיים ליעד הנבחר.

עידו עזריה יצר ממשק שוטטות המפעיל את המשתמש לגלות דברים חדשים ולהתחבר לסביבה בה הוא נמצא. האפליקציה מאתגרת את ממשקי הניווט הפרקטיים המקובלים שקובעים את המסלול מנקודה לנקודה בזמן והדרך הקצרים ביותר.

 

ילדים

שיר אהרון יצרה לוח העשרה לילדי גן בנושא עונות השנה. הלוח מחולק לארבעה חלקים והפריטים המודבקים עליו מרכיבים סיטואציה, הניתנת לשינוי על ידי הזזתם בחלל או החלפתם מהמאגר בהתאם לעונה הנכנסת.

טליה אייבל יצרה סרטון העוסק בבעיית השימוש המופרז בתרופות וכדורים לטיפול בבעיות קשב וריכוז. הסרטון מתאר כיצד 'כדורי הפלא' השתלטו על החברה המערבית, ודן בהשלכות האתיות והחברתיות של התופעה.

נינה פחמובה איירה את אותיות הא"ב העבריות כציפורים. בצורה זו ניתן ללמוד הן את האותיות והן על ציפורי ארץ ישראל.

 יהלי זיו איירה ספר ילדים, בובה ושמיכת בד כשלוש התייחסויות איוריות לסיפור עם רוסי "ארנב, שועל ותרנגול". האיורים נוצרו בטכניקת מגזרות נייר ובסגנון המשלב שפה איורית אישית והשפעות מתרבות חזותית רוסית.

 

פרויקטים מעניינים נוספים

נילי בכר בחרה להתעסק בנושא קשיי קריאה. הפרויקט מורכב מסדרת פורמטים מודפסים המפרקים את קריאת הספר "התהליך הטקסי" (טרנר 2009 1969). 

עמיר גלברד יצר מיצב וידיאו העוסק בפרשנות אישית לשאלה מה קורה לנו אחרי שמתים. המיצב נעשה בטכניקה של  איור דיגיטלי בשחור-לבן  ובליווי סאונד.  הוא נוצר לחלל מסוים המתפרס על שלושה קירות בחדר חשוך המייצר אשליית מרחב.

רון לוין כתבה ספר קומיקס ביוגרפי המתמקד בחייו של אביה. הספר מתנהל בשני צירים מקבילים: טקסט אישי בגוף ראשון, מנקודת המבט שלה כבתו; וטקסט רפואי המתאר את מצבו הקליני המורכב לאחר שעבר אירוע מוחי.

מתן קלבו בחר לעסוק בשאלות של גבריות באמצעות חמישה מיצבים. המיצבים מבררים סוגיות מרכזיות הנוגעות לזהות גברית בימינו, לקונפליקטים רגשיים ולהיבטים חברתיים של תפיסת הגבריות. כל מיצב מבוסס על סיטואציה, אשר מאתגרת את הזהות הגברית של הדמות או את אופן ההתנהגות המצופה ממנה.

עדי רון יצר פרויקט השואף לבדוק את היחסים הבין־אישיים שמתעצבים אל מול דרכי התקשורת החדשות על ידי שינוי מכוון של חוקי המשחק בהתמקדות על שלושה אספקטים: ממד הזמן בשיחה, המרחב שבו השיחה מתרחשת, וההקשרים חברתיים.