התכנית לתואר שני בעיצוב

מונחם מתי

גנריקה

הייצור ההמוני, כופה על המעצב להיות מחויב לצורת התבנית אותה תכנן מראש. כך למעשה מרגע שהתבנית מוכנה, צורת האובייקט חתומה והמעצב אינו יכול לשנות את התוצר הסופי. וכל מניפולציה שתיעשה על התבנית היא סופית, ואינה מאפשרת את החזרתה למצבה הקודם. בין היתר, תמיד יצטרך המעצב להתחשב במגבלות חליצת המוצר מהתבנית. בפרויקט זה ביקשתי לבדוק כיצד ניתן "לשבור" את צורתה הקונסרבטיבית והבלעדית של תבנית יחידה, מבלי להשתמש בפטיש ואזמל באופן ספרטני.

הפרויקט מפלרטט עם עולם היצור ההמוני. בעולם שבו מתבקשת שונות פונקציונלית או אסתטית, הוא בוחן את המקומות בהם ניתן "לברוא" במהירות את תוצר התבנית. ובקריאת התיגר כנגד החשיבה השמרנית, המאפיינת טכנולוגיות עבודה מסורתיות ומובנות מאליהן זה מכבר, הוא שואל בעזות מצח האם אובייקט יכול לצמוח פנימה לתוך חלל המוצר, או האם ישנה דרך לפרק את התבנית באופן מתודי, בעודו משקיף לעולם דה-קונסטרוקטיביסטי.