המחלקה
להתכנית לתואר שני בעיצוב

דברי ראש המחלקה

איציק רנרט

השנה היא השנה הראשונה בה משתתף התואר השני בעיצוב של שנקר בתערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב. אחרי שש שנים של התפתחות והתבגרות, הגיעה  תוכנית התואר השני לבשלות, ואנו מרגישים שהגיע הזמן להראות את תוצריה לקהל הרחב.

שלושת העקרונות המנחים שמגדירים את תפיסת העולם של התואר ואת עשיית הסטודנטים שלו הם:

• רב תחומיות- התוכנית עוסקת בכל תחומי העיצוב: עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, קרמיקה, עיצוב אופנה, עיצוב טקסטיל, עיצוב תכשיטים, עיצוב תקשורת חזותית ואיור.
• מחקר עיצוב - התואר עוסק במחקר עיוני, היסטורי, מעשי וחומרי.
• התאמת מערכת הלימודים בתואר באופן אינדיבידואלי לכל אחד מהסטודנטים- כפועל יוצא מכך שהסטודנטים מגיעים מדיסציפלינות שונות ומרקעים שונים. כל הסטודנטים הם בעלי תארים ראשונים במקצועות העיצוב, או במקצועות משיקים כגון אמנות, ארכיטקטורה, קולנוע וכו׳.

פרויקטי הגמר מדגימים את העקרונות הללו: 

רב תחומיות- כמעט בכל אחד מהפרויקטים המוצגים בתערוכה ניתן לראות כיצד פרקטיות ודיסציפלינות עיצוב שונות משתלבות יחדיו לכלל פרויקט אורגני וקוהרנטי אחד.

מחקר עיצוב- לא רק שכל הפרויקטים מתבססים על מחקר תיאורטי, היסטורי, חומרי ומעשי מעמיק, בכולם התהליך, ולא רק התוצר הסופי, מהווה חלק חשוב מהפרויקט.

אינדיבידואליות- בחירת הנושא לפרויקט הגמר, שאלת המחקר, מתודולוגיית המחקר, מטרות הפרויקט, בחירת מדיות פורמטים ופלטפורמות, נגזרים כולם מהחלטות הסטודנטים. הסטודנטים, בוגרי תואר ראשון ומעצבים פעילים בזכות עצמם, נעזרים בהנחיית המרצים, אך ההחלטות שנלקחות במהלך העבודה על הפרויקט והדגשים הנבחרים הן לחלוטין שלהם.

הפרויקטים המצורפים עוסקים בנושאים חברתיים עדתיים (קובי פרץ, מירב פלם), במחקר עיצוב בעל השלכות מעשיות ומסחריות (אורי טופז, מתי מונחם), בשאלות אידאולוגיות וחברתיות המעלות דיון פנים-עיצובי ויחסים בין אדם לאובייקט (שטפי מורווץ, מתי מונחם, אורי טופז), בתקשורת בין אישית(ענת לוין) ומערבים בין תחומי עיצוב שונים וטכניקות שונות בטבעיות וברהיטות (ענת לוין, מירב פלם, שטפי מורווץ).

ענת לוין-בגובה העיניים

ענת לוין היא בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. לצד יצירה בתחומים שונים כגון ציור, קרמיקה, צורפות ועוד, פועלת ענת במהלך השנים בעולם העסקי, בין היתר כמנכ"לית שילב ב- 20 השנים האחרונות. 

פרויקט זה מציג סדרת אריגים העוסקים בעצם מעשה האריגה כמעשה של חיבור והשתרגות בין חומרים שונים כגון נייר ובד, זהויות שונות ועוד, זאת כמטאפורה לחיבור ומפגש בין אנשים ככלל. הפרויקט החל בחקר נושא התקשורת האנושית משלביה הראשונים. נחקרו צורות ומבנים רכים וארעיים שהשפיעו על התקשורת, תוך התמקדות במדורת השבט והחופה כמבנים טקסיים היוצרים חיבור בין אנשים. במדורת השבט כמו בחופה, תפקידם של החומרים הפיזיים זמני, אך הם משמרים ואף מנציחים את המשמעות  החברתית או הזוגית לאורך זמן. כך אף באריגים שנוצרו  כחלק מהפרוייקט.

קובי פרץ-"בכלל לא נראה כמו קובי פרץ”

קובי פרץ הוא מעצב רב תחומי ומרצה עצמאי, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי ב -HITמכון טכנולוגי חולון.

אחת התגובות הראשונות שקובי מקבל כשאנשים שומעים ששמו קובי פרץ היא: "אבל אתה בכלל לא נראה כמו...". הפרויקט מגלם את תהליך ההתעוררות שלו מתחושת הניכור העצמית כמזרחי שכונה לא פעם "מזרחי עובר", כלומר כזה הנטול 'סממנים מזרחיים' חזותיים. באמצעות סדרה של תכשיטים, עוסק הפרויקט בניסוח חדש של סממני זהות ואייקונים תרבותיים כגון מגן דוד, חי וחמסה, אשר משויכים על פי רוב ליהודים בני עדות המזרח. באמצעות התכשיטים מבקש הפרויקט להעניק שפה חזותית מעודכנת לאייקונים המסורתיים ועל ידי כך לסייע להם להתקבל בקרב ההגמוניה האשכנזית כמו גם בני עדות המזרח. כל זאת מבלי לאבד את האותנטיות של זהותם המזרחית.

המחקר העיוני כלל מחקר סוציולוגי בנושא מזרחיות, אתניות וקולוניאליזם, כמו גם מחקר היסטורי של מעמד המזרחים בחברה הישראלית. במהלך המחקר המעשי, בחנן הסטודנט את ההיסטוריה של הסמלים בהם התכשיטים עוסקים ואת מאפייניהם העיצוביים והחומריים.  החומרים והטכניקות כוללים שילובים מפתיעים של כסף מצופה זהב, חוטי פוליאסטר, צורפות מסורתית והדפסת תלת ממד.

אורי טופז -Mā

 אורי טופז היא בוגרת האנטר קולג׳ באמנות ופסיכולוגיה, למדה אופנה ב.F.I.T  בניו יורק, בעלת עסק לעיצוב תיקים ואתר למכירת גזרות, ומלמדת ב6B. 

נקודת המוצא לפרויקט היא נקודת החיכוך בין האדם לתיק שהוא נושא עליו. נקודת החיכוך הפיסית כמו גם המטאפורית בין האדם הנושא את התיק כשהוא נע מחוץ לביתו, לחפצים אותם הוא בוחר לקחת עמו. התיקים  אינם נתלים על הגוף, הם עוטפים אותו, נאחזים בו וכרוכים סביבו כדי לתת לו משענת נוספת, ולהעצים את יכולותיו. המושג ָמה ביפנית (Mā) בא לתאר חלל שלילי או רווח במרחב. אורי בחרה לנצל את החללים הנוצרים סביב הגוף על מנת למקם בהם את התיק באופן המתחשב בתנועה, גוף ומקום לכדי אורגניזם אחד שלם. התיקים הופכים למעשה לעור שני, איבר חדש, פרוטזה, כיס תלוי בין האדם לחייו היומיומיים. 

מירב פלם-צד תימני

מירב פלם היא מעצבת מוצר, בוגרת המחלקה לצורפות ועיצוב אביזרים בבצלאל, לשעבר בעלת המותג “מנואלה" לעיצוב מוצרי ילדים.

מירב  מטפלת בתרבות החומרית של אבותיה, המשמשת לה מורשת, כדור שלישי ליוצאי תימן וכצורפת. סבה וסבתה שעלו מתימן בתחילת המאה שעברה, פשטו מעליהם סממנים חזותיים ששייכו אותם לתרבות הוריהם. הוריה, שגדלו אמנם על ערכי המסורת הדתית, נטמעו בחברה הישראלית המודרנית, ואילו היא העלימה בשקט, בחופשת הקיץ שלפני כיתה ב', את ההיגוי התימני לאותיות הגרוניות ח' ו-ע'.

הפרויקט עוסק בשפת העיצוב התימנית מסורתית, במסגרתה חקרה כיצד ניתן לזקק את תמצית מהותם הפונקציונאלית והאסתטית של אובייקטים מסורתיים, כגון ה"קרקוש", ה"ענתרי", המגש הקלוע ובתי הרגליים. הפרויקט, הכולל רהיטים, אביזרים, פרטי לבוש ותכשיטים, העשויים כולם בעבודת יד המתכתבת עם מלאכות הקראפט של קליעה, רקמה וצורפות, מציג פרשנות חדשה לאובייקטים. הוא מבקש להשיב לאובייקטים המסורתיים את מעמדם בחברה הישראלית,  מבלי להשיל מעליהם את המהות המסורתית, ולתווך בין מסורת לבין עיצוב עכשווי.

חומרים וטכניקות עבודה: עץ, פשתן, כותנה, פורצלן, מתכת, פליז, ניילון, פלסטיק, סיליקון, פוליאוריתן, רוכסנים ופעמונים מן המוכן, קליעה, יציקה, ליפוף, תפירה, צורפות מסורתית.

שטפי מורווץ -NOD – "not only decoration”

שטפי מורווץ היא צורפת המתגוררת ויוצרת באוסטריה. בעלת תארים ראשונים בעיצוב כובעים מהאוניברסיטה לאמנות ועיצוב שבלינץ, אוסטריה  ובצורפות ואבני חן מאוניברסיטת טרייר לאמנויות שימושיות שבאידר-אוברשטיין, גרמניה. חברה בקבוצת Astonish הכוללת צורפים צעירים מארצות שונות היוצרים ומציגים באופן ביקורתי בנושא תכשיטים ואבנים יקרות

NOD הינה פלטפורמה אינטרנטית גלובלית המרכזת בתוכה פרויקטים בתחומי הצורפות, אשר לכולם דגש משותף על ערכים חברתיים וסביבתיים, אותה הקימה שטפי. על גבי פלטפורמה זו, חוברים יחד צורפים, אמנים ואומנים על-מנת להציג וליצור פרויקטים השואפים לעסוק בתכשיט מתוך הקשר תרבותי, חברתי ופוליטי. בנוסף, כולל הפרויקט של שטפי גם סדרה של תכשיטים ואביזרים העוסקים באופן ביקורתי במעמדו ותהליך הפקתו של חומר הגלם המשובץ. בין הפריטים בסדרה מראה לווגינה, טבעות משובצות בנפט ועוד. הפרוייקט מעלה שאלות בנושאי ערך, יוקרה, קישוט, מחויבות חברתית ומהות בעולם  עיצוב התכשיטים.

חומרים וטכניקות עבודה: כסף, זכוכית, נחושת, סיליקון, נפט, חבל, גבישי מלח, צואת ארנבים, פליז מצופה זהב, לק, מראה, עץ זית, פרספקס.

מתי מונחם- “גנריקה"

מתי מונחם הוא בוגר עיצוב תעשייתי במכללת הדסה.

הייצור ההמוני כופה על המעצב להיות מחויב לצורת התבנית אותה תכנן מראש. כך למעשה מרגע שהתבנית מוכנה, גם צורת האובייקט חתומה ואין המעצב יכול לשנות את דעתו במהלך תהליך הייצור באשר לתוצר הסופי. בפרויקט זה ביקש מתי, לכן, לבדוק כיצד ניתן לשנות את צורתה הקונסרבטיבית והבלעדית של תבנית בעת תהליך הייצור. לצורך כך גייס לעזרתו שיטת עבודה הנהוגה בעולם הפלסטיק ויישם אותה בעולם הקרמיקה, המסייעת לי ליצור אובייקטים ומודולים שונים מתוך אותה תבנית, אשר על אף קרבתם המשפחתית לתבנית המקור, מגלמים שונות ואחרות זה מזה. ומאפשרים גמישות רבה בתהליך הייצור. ארגונם השונה של סך החלקים בתבנית יוצר רקונסטרוקציה  המושפעת משונות חלקי המוצר שבשל צורתם וסידורם השונה בכל פעם נותנת מוצר דומה אך שונה וככזו מתאפיינת בפרטי חיבור עדינים שאינם מצויים דרך קבע בעולם הקרמיקה. הפרויקט מפלרטט עם עולם היצור ההמוני בעולם שבו מתבקשת שונות פונקציונלית או אסתטית, הוא קורא תיגר כנגד החשיבה השמרנית משהו המאפיינת טכנולוגיות עבודה מסורתיות המניחות כמובנת מאליה את קיומה של תבנית.